מקורו של איסור לשון הרע נובע מן התורה, שם נזכר הביטוי המפורסם: "לא תלך רכיל בעמיך".
והוא נחשב כבר אז למעשה חמור מאין כמוהו. כיום, יש לעבירת לשון הרע מעמד של עבירה פלילית והיא עלולה לגרור עונשים חריפים הקבועים בחוק לשון הרע.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי לשון הרע, כמונח משפטי, משמעה פרסום אמירה פוגענית, אף אם יש בה מן האמת.
מתי אפשר לתבוע בגין פרסום לשון הרע?
סברה רווחת היא כי תביעה בגין פרסום לשון הרע יכולה להתבצע רק כאשר ניתן להוכיח שחלה פגיעה בעקבות פרסום האמירה, אך זה לא באמת כך.
למעשה, אפשר לתבוע בגין הוצאת דיבה, מכוח חוק לשון הרע, גם כאשר הפרסום לא גרם פגיעה כלכלית, חברתית, או אחרת ואף במקרה שלא ניתן להוכיח פגיעה – הנפגע עשוי להיות זכאי לפיצויים מצד הנתבע.
כדי להיות ראוי לפיצויים בעיני בית המשפט, התובע צריך להוכיח כי היה פוטנציאל משמעותי לפגיעה בעקבות ההתבטאות, או הפרסום.
זאת משום שבית המשפט רואה התנהגות פוגענית מסוג זה כהתנהגות שיש בה כוונה לפגיעה.
לשון הרע בעיני החוק בישראל
לפי החוק בישראל, עבירת לשון הרע כוללת כל פרסום של אמירה העלולה להשפיל, או לבזות אדם.
החוק חל גם על פרסום נגד גופים, או תאגידים, באם הפרסום הופך אותם מטרה לשנאה, בוז, או לעג.
הפרסום יכול לכלול התייחסות מעשים, התנהגות, או תכונות מיוחסות לאדם וכן התייחסות פוגענית לגזעו של אדם, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, נטיה מינית וכן הלאה.
החוק מתייחס במידה כמעט זהה של חומרה לפרסום כזה, בין אם הוא עוסק בעובדות ובין אם בדעות.
מטרת החוק היא להגן על שמו הטוב של אדם, כבודו וזכותו לקניין, שהן זכויות יסוד במדינת ישראל, זאת מפני שפרסום זה יכול לפגוע במשרה, בפרנסה ועוד.
יחד עם זאת, ניתן לסייג את האמור מעלה ולומר כי אם בית המשפט קובע כי יש עניין ציבורי בדברים שפורסמו, למשל אם המידע נוגע לאזהרה של הציבור מפני אדם, או ארגון שנוהג באופן המסכן את הציבור, או פוגע בציבור ובתנאי שניתן להוכיח כי הפרסום נשען על עובדות ולא על דעות, המפרסם יהיה מוגן מפני תביעה.
לסיכום
הוצאת דיבה נחשבת עבירה פלילית חמורה בישראל, עליה נהוג לקבוע קנסות, באם הוכיח התובע כי היתה כוונה לפגוע, או כי נגרם לו נזק ממשי.
עם זאת, הצגת הנושא בבית המשפט אינה פשוטה כלל ועיקר, מפני שבית המשפט יכול לפסוק לטובת הנתבע, אם לא הוכחה כוונה לגרימת נזק, או שלא הוכח נזק שנגרם ישירות מהוצאת הדיבה וכן הלאה.
לכן חשוב לבחור עורך דין הבקיא בחוק לשון הרע, שיכול לבחון את המקרה לגופו ולהעריך נכונה את סיכויי התביעה.
